למה כל כך קשה לוותר?
תוותר כי...
למי שיש ילדים קטנים,
או גדולים,
יודע שלפעמים הם רבים או מתווכחים או אפילו מרביצים.
והמשפט הנפוץ להתיר את הבעיה הוא:
תוותר לו, אתה הגדול, או תוותר לו כי אתה בוגר...
ויתור,
למה כל כך קשה לנו לוותר?
למה כל קשה לוותר?
חשבת פעם למה כל כך קשה לך לוותר?
הנה אפשרות לסיבה אחת: עיקרון הבופה לפי ג'וני
כאשר יש לפנינו בחירה, של אוכל, של בגדים....לא משנה של מה,
הרבה פעמים אנחנו מוצאים שקשה לנו לבחור.
השאלה היא למה?
למה הבחירה היא פעולה קשה?
בחירה בדבר אחד משמעותה ויתור על שאר הדברים,
כלומר מכל המבחר שלפנינו אנחנו נותרים עם דבר אחד ביד ותחושה של הפסד או פספוס של דברים אחרים שגם הם שווים.
הדוגמא הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה היא ארוחת בוקר במלון...
ארוחת הבוקר בבית מלון
סוף סוף יוצאים לנופש,
שבדרך כלל כולל ארוחת בוקר, לפעמים חצי פנסיון.
ברוב בתי המלון השפע והגיוון של המזון הוא עצום.
הרבה מזונות אנחנו לא מכירים,
אחרים יקרים מדי,
משמינים מדי..
והחופשה משמעה גם שחרור השליטה ולכן רבים מאיתנו מתבלבלים לנוכח השפע והחופשה ומעמיסים על הצלחות.
אם ניקח רק חלק ממה שמוצע לנו,
לא נדע מה אנחנו מפסידים,
לכן תחושה זו לא מאפשרת לנו לוותר על טעימה מכל מזון אפשרי.
אתרי היכרויות
דוגמא נוספת הם אתרי ההיכרויות...
יש בחור או בחורה נחמדים,
מדברים איתם אבל לא סגורים " שהיא/ הוא" הם הדבר הנכון ביותר,
ממשיכים לבחור/ ה הבא וכך הלאה,
תחושת ההחמצה שמלווה אותנו גורמת לנו להמשיך לנסות ולא לוותר.
אבל המציאות שונה!
תחושת ההפסד או ההחמצה יכולה להטריף אותנו וגורמת לנו לקחת מכל דבר,
קצת ולפעמים הרבה,
ולמעשה במקום לצאת מורווחים,
אנחנו מפסידים,
כמו שנאמר תפסת מרובה, לא תפסת.
אבי ז"ל היה אומר: " אני אוכל כדי להציל, כי אולי מחר לא יהיה לאכול"
מאד מאד ממחיש את מה שרובנו חושבים.
אבל, זה לא ממש נכון.
בגלל שהחיים ממשיכים ונהיה שם גם מחר וגם מחרתיים,
תמיד אפשר לעשות בחירה חדשה בכל רגע נתון.
הפעם אוכל גבינה כזו ומחר גבינה אחרת.
רק מי שמוותר זוכה באמת
רק הויתור הוא שמביא לנו את ההצלחה בחיים,
זה לא שאנחנו מוותרים על עצמנו, חיינו, חלומותינו,
אנחנו מוותרים על משהו שבדרך כלל מסב לנו הנאה רגעית.
ארוחה ככל שתהיה מפוארת וטעימה היא עדיין רגעית,
יחסית לסיפוק על התגברות היצר,
ולמשקל ולגוף שאנחנו מקבלים כשאנחנו מתחברים לכוחות ולמהות האמיתית שלנו.
אצל הבהמה המוח והלב בקו אחד,
והיא נשלטת על ידי היצר,
רוצה לאכול, אוכלת.
אצלנו המוח הוא מעל הלב,
לכן העבודה שלנו היא לפעול כך שהמוח ינחה את הלב , ולא ההיפך,
כלומר שהמוח יעשה את הבחירה הנכונה ולא יונחה על ידי היצרים שלנו.
מעבדות לחירות
כמו שמסגרת נותנת חופש,
וכמו ששחרור נותן אפשרות שליטה,
כך גם הויתור נותן לנו תחושת חופש, עצמאות וכוח,
כן כוח על היצר ששולט בנו!
או כמו שסיינפלד אמר:
I am The Master of My Domain
אשמח לשמוע את דעתך!
